סיפורו של מבנה בית הכנסת הגדול במזכרת בתיה
בשנת תרפ"ה (1925) ערך הברון רוטשילד את ביקורו האחרון בארץ ישראל בלוויית אשתו אדלהד – עדה, אשר הגיעה בגפה למזכרת בתיה עקב בריאותו הרופפת של בעלה.
במהלך ביקורה זה ביקרה הברונית בבית הכנסת הישן, ביקור אשר הניע אותה, ככל הנראה, לנדב תרומה לבנייתו של בית כנסת חדש במושבה.
בית הכנסת תוכנן על ידי הארכיטקט התל-אביבי פנחס היט בסגנון אקלקטי, שרווח באותם ימים בתל-אביב, מבלי להיוועץ באנשי המושבה. כך נבנה בית הכנסת עם עזרת נשים קטנה מזו שהיתה בבית הכנסת הראשון.
את בית הכנסת החדש בנו על רוּמה של המושבה, בסמוך למקום מגדל המים (באותה עת עמד במקום מיכל פח גדול אשר ממנו זרמו המים לבתי התושבים. מגדל המים נבנה בין השנים 1952 ו-1954).

*התאור המוצג כאן לקוח מתוך: "בית הכנסת הגדול מזכרת בתיה" מאת ד"ר יואל פיקסלר. מקור: "ציוני דרך - כתב עת לתולדות מזכרת בתיה וארץ ישראל", גיליון 38, 27.9.2015

(בתמונה: טיול תלמידים בשנת 1930 לערך. מקור:ביתמונה, אלבום שניאור צורי)
 
חזית המבנה
את חזית בית הכנסת מעטרות שתי כיפות נחושת בראשי שני צריחי מגדלים בשני האגפים, ומתחת כל צריח ממוקמים שני חלונות מאורכים שראשם מקושת בקשת "טיודור" האופיינית לסגנון "הגותי הניצב". בדופן הפונה כלפי חוץ בשני מגדלי האגפים קבועים שלושה חלונות מאורכים בכל צד, האחד בקומה הראשונה ושנים מעליו בקומה השניה. בין שתי המגדלים באגפי החזית ממקום פתח הכניסה הראשי לבית הכנסת ומשני צידיו שני פתחים. הפתח הימני מוביל לגרם מדרגות אל עזרת הנשים. מעל הפתח המרכזי קבוע חלון עגול ובתוכו משולבת מנורה בת שבעה קנים, משני צידי החלון העגול ממוקמים שני חלונות מאורכים שראשם מקושת, ומשני צידי כל חלון זוג עמודים הנושאים מעליהם מעין קורה. על גבי "קורה" זו נמתחות ארבע קשתות ומעליהן שני לוחות הברית עם כיתוב האותיות א - י. ראש קיר החזית מעוצב במעין גמלון שבראשו ניצבת מנורה בת שמונה קנים (חנוכיה) עשויה מתכת. 
מימין לפתח הכניסה הראשי ממוקם לוח שיש עם הכתובת: "מתנת הנדיב בנימין אדמונד והנדיבה אדלהד רוטשילד תרפ"ז".

(בתמונה: חזית בית הכנסת. צילום: אלרם שחר, 2015)
אולם התפילה
בדרך מהכניסה הראשית אל הכניסה אל חלל אולם בית הכנסת עוברים דרך מבואה קטנה. לאולם בית הכנסת משני צדיו שמונה חלונות, ארבעה חלונות רחבים בכל צד עם קשתות "טיודור", ובנוסף קבועים שני חלונות מקושתים בקיר המזרחי משני צדי ארון הקודש, כאשר בחלקם העליון זכוכיות צבעוניות, מעין ויטראז'. במרכז הקיר המזרחי יש גומחה גדולה מקושתת ובה עומד ארון הקודש. מעל גומחת ארון הקודש נפתח חלון עגול עם זכוכית צבעונית בצורת מגן דוד.
חלל האולם בנוי בדומה לבתי הכנסת העתיקים שבגליל ובגולן. האולם מחולק לארבעה חללים (סיטראות) על ידי שורות עמודים (סטווים). לאורך האולם, משני צדיו שלושה עמודים בכל צד, היוצרים חלוקה של האולם לאורכו לשלוש סיטראות, ובין שני העמודים המערביים ניצבים שני עמודים נוספים, שיוצרים חלוקה לסיטראה רביעית בצד המערבי של האולם, כך שלמתבונן נראה כי העמודים מסודרים בצורת האות "ח" שפתחהּ לכיוון מזרח. העמודים מעוצבים ובראשם כותרת. הסיטראה המרכזית שנמצאת בין שתי שורות האורך של העמודים מחופה בגג מעוגל דמוי חצי חבית.

(בתמונה: אולם התפילה, מבט לכיוון מערב. צילום: אלרם שחר, 2015)
ארון הקודש
ארון הקודש נבנה בשנת תרמ"ו (1886) ע"י אהרן זליג לויטה, מ"שבעת המצטרפים" עבור בית הכנסת הראשון של המושבה. עם בנייתו של בית הכנסת החדש, הועבר אליו ארון הקודש. הארון עשוי עץ עם גילופים ופיתוחים מגוונים. משני צידיו ששה עמודים, שלושה בכל צד.
העמוד האמצעי בכל צד עם פיתוחי פרחים וצמחים, לפניו ואחריו שני עמודים חלקים. לששת העמודים כותרות מרובעות עם גילוף מדורג. במרכז מעל הפתח תלויים פעמונים בשקעים גליים ומעליהם כתובת בתוך מסגרות, מסגרת לכל שתים או שלוש אותיות: "ונתת על הארן מלמעלה כפרת זהב". מעל הארון משני הצדדים ניצבים שני לפידים ובמרכז שני אריות התומכים בשני לוחות הברית עם כיתוב של עשרת הדברות במקוצר. מעל לוחות הברית ניצב כתר. הארון כולו ניצב על רגל אחת באמצעו. משני צידי הגומחה של ארון הקודש צמודים לקיר פיתוחי עץ של אשכולות ועלי גפן. בנוסף לספרי התורה, שמורות בארון הקודש גם מגילות קלף של ספרי הנביאים, אשר הועברו גם הן  מבית הכנסת הראשון.

(בתמונה: ארון הקודש. צילום: אלרם שחר, 2015)
הבימה לקריאה בתורה
הבימה המקורית הועברה מבית הכנסת הראשון לזה החדש. בשנת תש"ן (1990) לערך, הוחלפה הבימה בבימה חדשה  שעוצבה בצורתה של הבימה המקורית. בבימה המקורית היה סליק לנשק עם פתח שפנה לכיוון ארון הקודש, שהיה בשימוש בתקופת המנדט הבריטי. סליק זה לא שוחזר בבימה החדשה. על הבימה ניצבת תיבה המשמשת לקריאת התורה. התיבה, עשויה עץ וצבועה בלבן, הינה, ככל הנראה, פריט מקורי נוסף מבית הכנסת הראשון.
שיפוץ המבנה בסוף שנות ה-80
בשנת תש"ן (1990) בוצע שיפוץ וחידוש מאסיבי בבית הכנסת בתכנונו של אדריכל יוסי פרייס. במסגר־ת העבודות הוחלפה הרצפה שהיו משולבים בה אריחים צבעוניים. כמו כן הוחלפו הריהוט, הבימות ועמוד התפילה של שליח הציבור. דלתות העץ בכניסה לבית הכנסת הוחלפו בדלתות זכוכית. החלל  שנמצא מאחורי הפתח השמאלי בחזית בית הכנסת הוסב ל"עזרת נשים" לטובת הנשים המבוגרות שהתקשו בעליה ל"עזרת הנשים" שבקומה השניה.

(בתמונה: תמונות מעבודות השיפוץ, 1989. מקור: ארכיון מזכרת בתיה)  
אדריכל המבנה פנחס פיליפ היט
אדריכל-מהנדס - מאדריכלי הסגנון המודרני של בתי דירות בתל-אביב. נולד בשנת 1888 בלבוב, אוקראינה. למד בתיכון בלבוב והמשיך ללימודי אדריכלות בפוליטכניון בצ'רנוביץ. לאחר לימודיו היט ניהל משרד אדריכלים עצמאי בלבוב. בשנת 1925 הגיע לביקור בארץ כאורח של האוניברסיטה העברית בירושלים לרגל פתיחתה. הוא חזר לפולין, סיים שם את עסקיו, עלה לארץ והתחתן עם חוה פיגובסקי, שאותה הכיר על האניה במסעו הראשון לארץ ישראל. היט התגורר בתל אביב ופתח משרד ברחוב נחמני 23 בשותפות עם האדריכל משה ברטלר (1887-1953), שהיה חברו ללימודים בלבוב. ברטלר עלה אף הוא לארץ באותה שנה. הבתים הראשונים שהיט תכנן היו בסגנון אקלקטי. משנת 1930 הוא תכנן בתים בסגנון מודרני בינלאומי. היט נטל חלק חשוב בתכנון "העיר הלבנה", המאופיינת בבתים בצבע לבן בסגנון הבינלאומי, שהוכרזה ע"י אונסק"ו בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית. בשנת 1928 היט תכנן את יריד המזרח במקום שבו עמדה התחנה המרכזית הישנה. הוא שימש גם כאדריכל העיר תל אביב. בית הכנסת במזכרת בתיה תוכנן ע"י היט בשנת 1927. היט נפטר בת"א בשנת 1949 בהיותו בן 61.
(תמונה: פינחס היט. מקור: ויקיפדיה) 
שותפים לפרוייקט
תודה על פנייתכם
תודה על פנייתכם!
נשתדל לשוב אליכם בהקדם.
בינתיים מוזמנים להמשיך לעקוב אחר הפרויקט